קצת מידי יותר מדי זמן בסגר (ובשאר הזמן)


1 דקות קריאה

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מתי מותר לנוח?

עשיתי מספיק היום? עשיתי משהו בכלל? ניצלתי את היום כמו שצריך?

בזמן סגר בין אם תיכננו ובין אם לא, בנינו לו"ז חדש.

אנחנו מסתגלות למצב החדש ויוצרות שגרה חדשה.

אז בימים  ההם לפני הקורונה (מרגיש לפני מלא זמן) שמעתי הרבה "אין לי זמן"

"אין לי זמן לתרגל יוגה"

"אין לי זמן לקרוא ספר"

"אין לי זמן לצאת להליכה"

"אין לי זמן לבשל"

"לא אוכלת מסודר כי אין לי זמן להכין מראש"

"אין לי זמן עם המשפחה"

"אין לי זמן לרענן ולסדר את הבית"

"אין לי זמן למיין שיט בבית"

"אין לי זמן לעצמי"

בגדול אני רואה את זה ככה –

אין לי זמן = לא מספיק אכפת לי

אם היה מספיק אכפת, היינו מתעוררות מוקדם יותר בבוקר, הולכות לישון מאוחר יותר, לוקחות הפסקות, מוצאות זמן.


ועכשיו?

עכשיו יש לנו מלא זמן.

עשינו משהו עם הזמן הזה?

התחלנו משהו שתמיד רצינו?

יש דברים שהתחלנו לעשות ויש דברים שנשארו מאחור אבל עדין במודע ואולי בתת מודע.

תחשבי רגע מה את רוצה לעשות שעוד לא עשית או עוד לא התחלת?

אילו תחושות עולות לך בגוף?

איזה רגש?

אולי זה יעזור לך לקבל החלטה.

ובאותה נשימה, אולי בכלל מדובר במנוחה?

זמן לעצמי, זמן שקט.

אני מוצאת את עצמי כבר תקופה כל היום בריצה אחר עשייה בבית.

כאילו מפחדת לנוח.

ואולי עכשיו יש צורך בעצירה, שינוי שגרה.

שגרה היא שגרה גם לזמן קצר.

יש לנו הזדמנות ליצור שגרה שנהנה ממנה.

ברגע שנתחיל להנות ממנה יהיה לנו אכפת.

וכשאכפת לנו אנחנו מוצאות זמן.

גם אחרי הסגר נרצה להנות מהשגרה שיצרנו ולכן נמצא את הדרך לשלב אותה בחיים שמחוץ לבית.

כל שינוי מוביל לשינוי, והתמדה לאורך זמן מובילה לשגרה חדשה.


שגרה מהנה 😉











26Sep
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.