תכל'ס let's talk


הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מתי מותר לנוח?

עשיתי מספיק היום? עשיתי משהו בכלל? ניצלתי את היום כמו שצריך?

בזמן סגר בין אם תיכננו ובין אם לא, בנינו לו"ז חדש.

אנחנו מסתגלות למצב החדש ויוצרות שגרה חדשה.

אז בימים  ההם לפני הקורונה (מרגיש לפני מלא זמן) שמעתי הרבה "אין לי זמן"

"אין לי זמן לתרגל יוגה"

"אין לי זמן לקרוא ספר"

"אין לי זמן לצאת להליכה"

"אין לי זמן לבשל"

"לא אוכלת מסודר כי אין לי זמן להכין מראש"

"אין לי זמן עם המשפחה"

"אין לי זמן לרענן ולסדר את הבית"

"אין לי זמן למיין שיט בבית"

"אין לי זמן לעצמי"

בגדול אני רואה את זה ככה –

אין לי זמן = לא מספיק אכפת לי

אם היה מספיק אכפת, היינו מתעוררות מוקדם יותר בבוקר, הולכות לישון מאוחר יותר, לוקחות הפסקות, מוצאות זמן.


ועכשיו?

עכשיו יש לנו מלא זמן.

עשינו משהו עם הזמן הזה?

התחלנו משהו שתמיד רצינו?

יש דברים שהתחלנו לעשות ויש דברים שנשארו מאחור אבל עדין במודע ואולי בתת מודע.

תחשבי רגע מה את רוצה לעשות שעוד לא עשית או עוד לא התחלת?

אילו תחושות עולות לך בגוף?

איזה רגש?

אולי זה יעזור לך לקבל החלטה.

ובאותה נשימה, אולי בכלל מדובר במנוחה?

זמן לעצמי, זמן שקט.

אני מוצאת את עצמי כבר תקופה כל היום בריצה אחר עשייה בבית.

כאילו מפחדת לנוח.

ואולי עכשיו יש צורך בעצירה, שינוי שגרה.

שגרה היא שגרה גם לזמן קצר.

יש לנו הזדמנות ליצור שגרה שנהנה ממנה.

ברגע שנתחיל להנות ממנה יהיה לנו אכפת.

וכשאכפת לנו אנחנו מוצאות זמן.

גם אחרי הסגר נרצה להנות מהשגרה שיצרנו ולכן נמצא את הדרך לשלב אותה בחיים שמחוץ לבית.

כל שינוי מוביל לשינוי, והתמדה לאורך זמן מובילה לשגרה חדשה.


שגרה מהנה 😉











קרא עוד  
1 דקות קריאה

כמה פעמים סלחת לאחרים?

בין אם זה מעומק הלב או פשוט לשחרר.

כמה פעמים סלחת לאנשים שהביאו כאב, עצב או כעס לחייך?

אנשים שהבטיחו הבטחות ולא קיימו.

זוגיות שהתפרקה למרות שיש אהבה גדולה.

הורה שלא קיבל את הדרך בה בחרנו.

מורה שהביכה אותנו בילדות.

חברה או חבר שלא היו לצידך כשהיית צריכה.

מישהו שבטעות פגע לך ברכב.

או אפילו בתור בסופר או אצל הרופא.

לכל אלו סלחנו,

גם אם לא הקדשנו לזה יותר מידי תשומת לב.

ברגע ששחררנו, סלחנו לאותה סיטואציה ולאותו אדם.

עכשיו מה איתנו?

מה לגבי לסלוח לעצמנו?

לשחרר את עצמנו?

כל דבר בחיים שאנחנו עושים לעצמנו שלא נעים לנו, מגיע מביקורת עצמית כזו או אחרת.

הביקורת מונעת לרב מפחד.

במהלך השנים הייתי ועדיין באינספור טיפולים אלטרנטיבים שונים.

בכל פעם שהלכתי לטיפול הסיבה הפיזיולוגית הייתה אחרת, אבל הסיבה האמיתית, הסיבה הכנה, 

הסיבה שכבר ידועה ולא הייתי מוכנה לראות הייתה ברורה.

לא הייתי מוכנה לסלוח לעצמי.

לסלוח לעצמי שמותר לי לפחד, מותר לטעות, מותר להיכשל, מותר לי ליפול.

לא סלחתי, פניתי לאוכל.

אני מרגישה שהפחדים יוצרים רצון סמוי לשליטה. שליטה במה? במשהו אחד לפחות בחיינו.

הפתרון שלי לשליטה נמצא באוכל.

לאכול קצת, לא לאכול בכלל, לאכול הרבה בכדי להעניש את עצמי.

הפרעות אכילה לא נעלמות, לומדים לאזן את ההפרעה.

לומדים להתמודד איתה, לחיות איתה.

אין פתרון קסם.

אין כדור פלא.

יש עבודה, והרבה ממנה.

עבודה נוספת לכל החיים.

מהרגע שהתעוררת בבוקר ועד הרגע שהלכת לישון בלילה.

הבעת אהבה והוקרה כלפי עצמי עוזרת לי להתמודד ולנסות לשמור על האיזון.

דרך היוגה אני לומדת בכל יום לסלוח ולקבל את עצמי כפי שאני.

העבודה לא נגמרה, יש עוד הרבה לפני.

אבל עכשיו?

עכשיו אני לא מפחדת לפחד, מרשה לעצמי לטעות וצועדת בטוחה בתוך המסע יחד עם הפרעת האכילה.

יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות.

בכל יום מחדש אני מחזקת את עצמי דרך ובזכות היוגה.

אני מרגישה שהיוגה מטפלת בי, רק תרגול והתמדה מביאה תוצאות. ממדיטציה ועד לתנוחות שונות. 

בזמן תרגול אני מאפשרת לעצמי להיות פתוחה לשינוי וכך סולחת עוד קצת בכל פעם.

לא משנה איך ניראה ומה נעשה תמיד נוכל למצוא משהו שלא בסדר בנו, פגם כלשהו, והגלגל מתחיל שוב מההתחלה.

בכל פעם שעולה בי מחשבה שאני לא בסדר, אני "מחזירה" למחשבה משפטי אהבה וחיזוק.

המנטרה שעוזרת להשקיט את הרעש בתוכי היא - I LOVE & ACCEPT MY SELF THE WAY I AM

אני יודעת שהמסע עוד ארוך לפני ושיש עוד המון חוויות עליות וירידות בדרך.

משתדלת לסלוח לעצמי.

משתדלת לשחרר את עצמי.

ואמשיך כאילו זו מטרת חיי.

ההוראה של היוגה מאפשרת לי לדבר את האמת שלי החוצה ולנסות לעזור לאחרים לסלוח ולשחרר את עצמם מעצמם.

עכשיו שכל זה יצא ממני במילים מקווה שאוכל לסלוח לעצמי על הדברים שמלכתחילה לא היו ראויים לכעס.


!GO FORGIVE YOUR SELF

קרא עוד  
1 דקות קריאה

מאוד אישי אבל fuck it ✌🏽💕קצת ארוך אבל אולי יעזור לך או למישהי/ו קרוב/ה אליך.

ואולי פשוט תבינו אנשים שמתמודדים עם משהו שרחוק מכן/ם.

רב חיי התמודדתי עם הפרעות אכילה. (עדין מתמודדת, רק במקום בריא יותר)
עשיתי הכל נסיתי הכל ובעיקר הרסתי את עצמי.
הרעיון של גוף אידאלי שהגיע מהטלוויזיה רמס אותי מבפנים כנערה.
סימני המתיחה היו לי למבוכה, המשקל, העור העודף, השומן הכל היה כבר גדול עלי.
מכנסיים ארוכים בקיץ, חולצות רחבות כדי שלא יראו,
גם כשכבר חלק מהמשקל הושל ע"י שינוי תפיסה באורח חיים שלי.
כבר שנים שאני אוכלת בריא ונקי לטעמי, לאחר מכן הוספתי כושר, אפילו למדתי והפכתי למאמנת כושר.
הגוף השתנה, המחשבות לא.
הורדתי עוד במשקל והתחזקתי, אבל בראש?
כלום!
עדין רואה את מה שהמוח זוכר ולא את מה שהעיניים רואות.
ואז הראש משחק איתך, את מפחדת מאוכל גם אם זה מלפפון, את קמה כל בוקר ובודקת את מצב הגוף שלך במראה, ומה כבר קרה? הלכת לישון והתעוררת, זהו!
אבל בראש? בראש הכל קורה..
לתת מודע יש יכולת לשחק איתנו כל יום כל היום עד שנחליט לשנות אמונות מגבילות, מחשבות ואת האהבה שלנו כלפי עצמנו.
בזכות תרגול היוגה אני מטפלת בעצמי.
ככל שהכנסתי יותר יוגה לחיי כך ההתמודדות נהייתה קצת יותר קלה, זה תהליך ארוך ואני מוכנה לאתגר.
בסופו של דבר החיבור שלי לעצמי, לנשימה, לגוף, למיינד, מאפשר לי ליצור מערכת יחסים אחרת עם עצמי.
תודה יוגה. 🙏🏽❤
את היוגה הפכתי למקצוע ולדרך חיים שלי שממשיך לקרב אותי לעצמי בכל יום מחדש.
למי שלא מכיר אותי, אני תמיד שמחה מחייכת ואוהבת,
אז שתדעו קל מאוד להסתיר את מה שקורה בפנים, לכן נסו להיות סובלניים יותר לאחרים.
אם הגעת עד לכאן, תודה רבה על הקריאה 🥰
ואם את או מישהי שאת מכירה עברה/ עוברת כל דבר הנוגע לאהבה וקבלה עצמית או כל הקשור לדימוי גוף שלילי,
ואת מוכנה ורוצה להתחזק ולהתאהב מהבפנים החוצה,
אני מזמינה אותך להתחיל משהו חדש שאולי ישנה לך אפילו קצת את החיים כמו שחיי השתנו.
כמו כל דבר בחיים צריך סבלנות והתמדה, תזכרו שכמו בטבע הזרע הכי קטן יכול להפוך לעץ הכי גדול ביער.
כך גם השנויים בחיינו.
שיעורים פרטיים אצלי בראש העין, ובזום מכל מקום בעולם!

🌷 *** השאיפה שלי היא ליצור קבוצת תרגול יוגה שנוכל לתרגל יחד ולדבר על החוויות האישיות שלנו בכדי לגדול ולתחזק יחד במקום לעבור את זה לבד ❤

מוזמנות ומוזמנים לשתף בכדי שנגיע לכל מי שזקוק.ה לכך.

לפרטים נוספים או אפילו רק לשתף ולשמוע -
0523804644 ירדן
לנשום. לאהוב. יוגה.

קרא עוד  
1 דקות קריאה